שבועיים בוייטנאם זה הזמן המתוק: מספיק כדי לראות צפון, מרכז ודרום, ולא כל כך הרבה שתחזרו צריכים חופשה מהחופשה. אבל וייטנאם ארוכה, וחוסר תכנון הופך אותה למרתון אוטובוסים. בנינו את המסלול הזה אחרי שעשינו אותו בעצמנו, חתכנו את הקטעים המתישים, השארנו את הזהב, והוספנו שתי טיסות פנים שמצילות לכם ימים שלמים. הנה התוכנית, יום אחר יום.
איך בנוי המסלול
הרעיון פשוט: מתחילים בצפון הקריר וההררי, יורדים למרכז של עיירות פנסים וחופים, ומסיימים בדרום הטרופי והתוסס. כך הטמפרטורה עולה בהדרגה, והטיול נבנה מהפסטורלי אל ההמוני.
המסלול מחולק לשלושה בלוקים עם שתי טיסות פנים שמחברות אותם. הימים מתוכננים כך שלא תבזבזו זמן על נסיעות ארוכות ביבשה. אם זה הטיול הראשון שלכם, שווה לעבור קודם על מדריך הפעם הראשונה שמסביר את ההיגיון הכללי של תכנון וייטנאם.
| בלוק | אזור | ימים | תחבורה אליו |
|---|---|---|---|
| 1 | צפון: האנוי והאלונג | 1 עד 5 | נחיתה בהאנוי |
| 2 | מרכז: דה נאנג והוי אן | 6 עד 10 | טיסה פנימית מהאנוי |
| 3 | דרום: הו צ׳י מין והמקונג | 11 עד 14 | טיסה פנימית מדה נאנג |
צפון לדרום או דרום לצפון, מה באמת מכריע
שני הכיוונים עובדים, וכל אחד מהם יפגוש מטיילים שנשבעים בשלו. בפועל ההחלטה נופלת כמעט תמיד על שני דברים, ובשניהם אין הרבה מקום לרגש.
הראשון הוא העונה. וייטנאם אינה אקלים אחד אלא שלושה, והם לא מסונכרנים: הצפון נעים בערך מאוקטובר עד אפריל, המרכז יבש בערך מפברואר עד אוגוסט וחשוף לסופות בסתיו, והדרום יבש בערך מדצמבר עד אפריל. המסקנה המעשית פשוטה. אם אתם טסים בחלון שבו המרכז שברירי, התחילו דווקא מהצד שהעונה בו יציבה, כך שהימים הגמישים שלכם יישמרו לאזור הבעייתי במקום להישרף עליו בהתחלה. הפירוט לפי חודש נמצא במדריך המתי כדאי לטוס.
השני הוא טיסת הפתיחה. כרטיס בינלאומי שנוחת בעיר אחת וממריא מהשנייה, כרטיס פתוח, חוסך קפיצה שלמה בסוף וקובע בפועל את כיוון המסלול. אם הוא יקר בהרבה מכרטיס הלוך ושוב, קחו הלוך ושוב וסגרו את המעגל בטיסה פנימית אחרונה.
| שיקול | מצפון לדרום | מדרום לצפון |
|---|---|---|
| טמפרטורה לאורך הטיול | עולה בהדרגה | יורדת בהדרגה |
| הימים הראשונים | האנוי צפופה, קשה בג׳ט לג | הו צ׳י מין קלה יותר להתאקלמות |
| סיום הטיול | חום וחופים | הרים וקריר |
| מתאים במיוחד | סתיו וחורף | אביב וקיץ |
הכיוון שבחרנו כאן, מצפון לדרום, מסיים בחום ובחוף במקום להיפרד מהמדינה בערפל הררי. אבל אם ממילא נוחתים בדרום, אל תעקמו את הטיול רק בשביל הסדר: המדריך עובד גם מהסוף להתחלה.
ימים 1 עד 3: האנוי והרובע העתיק
נוחתים בהאנוי, בירת הצפון, ומתמסרים מיד לכאוס המתוק שלה. ביום הראשון פשוט מסתובבים ברובע העתיק, מתרגלים לתנועה, אוכלים את הפו הראשון וסופגים את הקצב. אל תנסו להספיק יותר מדי, ה-jet lag אמיתי.
ביום השני עוברים על הקלאסיקות: אגם הואן קיאם, מקדש הספרות, המאוזוליאום של הו צ׳י מין והרכבת שעוברת בתוך הרחוב הצר (Train Street). בערב יוצאים למסלול אוכל רחוב מאורגן, וזו אחת החוויות שתזכרו. כל התחנות מפורטות במדריך אוכל הרחוב של האנוי.
ביום השלישי אפשר טיול יום לנין בין, “האלונג ביבשה”, עם שייט בסירת במבוק בין צוקי סיד ושדות אורז. זה אחד הימים היפים בכל הטיול. לפרטים מלאים על האזור קראו את מדריך נין בין. ללינה, בחרו בלב הרובע העתיק, הכל בהליכה.
ימים 4 עד 5: שייט במפרץ האלונג
עכשיו מגיע אחד משיאי הטיול. נוסעים מהאנוי למפרץ האלונג (כשעתיים וחצי) ועולים על שייט לילה בין אלפי צוקי הסיד שצומחים מהמים. זו לא סתם אטרקציה, זו תמונה שתישאר אתכם לכל החיים.
ההמלצה שלנו: בחרו שייט של לילה אחד לפחות, רצוי באזור באי טו לונג שפחות צפוף ממסלול האלונג הקלאסי. השייט כולל לרוב קיאקים, מערה, שיעור בישול וזריחה מהסיפון. איך בוחרים ספינה נכונה ואיך נמנעים ממלכודות תיירותיות, הסברנו לעומק במדריך השייט במפרץ האלונג. בסוף השייט חוזרים להאנוי, לנים, וטסים בבוקר דרומה.
ימים 6 עד 8: הוי אן, עיר הפנסים
טסים מהאנוי לדה נאנג, ומשם נוסעים כחצי שעה להוי אן, העיר העתיקה הקסומה ביותר בוייטנאם. כאן מאטים את הקצב. הוי אן היא רחובות צבעוניים, פנסי משי שנדלקים בלילה, נהר עם נרות צפים, וחוף אן באנג במרחק רכיבה קצרה.
ביום הראשון מסתובבים בעיר העתיקה, חוצים את הגשר היפני וצופים בפנסים נדלקים. ביום השני זה הזמן לתפור בגד בהזמנה אישית, מסורת מקומית אמיתית, ולמדנו איך עושים את זה נכון במדריך החייטים של הוי אן. ביום השלישי משלבים סדנת בישול וחוף. כל מה שעושים בעיר מרוכז במדריך הוי אן, והמסעדות הטובות במדריך המסעדות.
ימים 9 עד 10: דה נאנג ובא נא הילס
חוזרים לדה נאנג לזוג ימים. דה נאנג היא הצד המודרני של המרכז: חוף עיר ארוך, גשר דרקון שיורק אש בסופי שבוע, וקרבה לאחת האטרקציות המצולמות בעולם. ביום אחד עולים ברכבל לבא נא הילס וחוצים את גשר הזהב המפורסם, הנתמך בשתי כפות ידיים ענקיות. הפרטים במדריך בא נא הילס וגשר הזהב.
| יום | בסיס | פעילות מרכזית |
|---|---|---|
| 6 עד 8 | הוי אן | עיר עתיקה, חייטים, חוף |
| 9 | דה נאנג | גשר הזהב ובא נא הילס |
| 10 | דה נאנג | חוף מאי קה, טיסה לדרום בערב |
בערב היום העשירי טסים מדה נאנג להו צ׳י מין. למי שאוהב חוויות יבשה, אפשר להחליף את אחת הטיסות בקטע רכבת לילה, אבל זה אוכל יום. ההשוואה המלאה במדריך טיסות הפנים והרכבות.
סוגרים לינה לכל התחנות?ביטול חינם, מ-$25 ללילהימים 11 עד 14: הו צ׳י מין והמקונג
נוחתים בהו צ׳י מין, סייגון לשעבר, העיר הגדולה והתוססת של הדרום. ביום הראשון מסתובבים במרכז: הדואר המרכזי, הקתדרלה, שוק בן תאן ומוזיאון שרידי המלחמה המטלטל. בערב יוצאים לרובע בוי ויין השוקק.
ביום השני יוצאים לסיור מנהרות קו צ׳י, רשת מנהרות מהמלחמה שמסבירה את ההיסטוריה אחרת לגמרי. ביום השלישי מקדישים לדלתת המקונג: שייט בין תעלות, שווקים צפים וגני פרי. שני הסיורים האלה הם החובה של הדרום, וכתבנו עליהם במדריך מנהרות קו צ׳י ובמדריך דלתת המקונג.
היום הרביעי הוא חיץ נעים: קניות אחרונות, קפה וייטנאמי על גג, ארוז ולטיסה הביתה. מי שיש לו עוד ימים פנויים, יכול לסיים בחופשת חוף בפו קוק, טיסה קצרה דרומה.
כמה לילות בכל עצירה, ולמה דווקא ככה
כל עצירה קיבלה את מספר הלילות שהיא באמת דורשת, ולא את מה שנראה יפה בטבלה. ברגע שתבינו את ההיגיון תוכלו לשנות אותו לפי הטעם שלכם בלי לשבור את המסלול.
| עצירה | לילות | ימים פעילים | למה זה המספר |
|---|---|---|---|
| האנוי | 4 | 3 | שלושה ימים רצופים ועוד לילה אחרי השייט |
| מפרץ האלונג | 1 | 2 | הלילה על הסיפון הוא כל העניין |
| הוי אן | 3 | 3 | עיר, חייטים, חוף וסדנה, בלי לרוץ |
| דה נאנג | 1 | 2 | בסיס לבא נא הילס ולחוף, לא יעד בפני עצמו |
| הו צ׳י מין | 4 | 4 | עיר, קו צ׳י, מקונג ויום חיץ |
הכלל שמאחורי המספרים: עצירה שדורשת סיור יום מחוץ לעיר צריכה שלושה ימים לפחות. אחרת יום ההגעה נבלע במזוודות, יום העזיבה נבלע בצ׳ק אאוט, ונשאר לכם יום אחד לכל מה שבאתם בשבילו. עצירה שהיא בסיס לפעילות אחת, כמו דה נאנג, מסתדרת יפה בלילה אחד.
יש מקומות שקל להזיז בהם ויש מקומות שלא. להוריד לילה מהאנוי כמעט לא כואב, כי העיר נספגת מהר. בהוי אן זה מורגש מיד, כי היא העצירה היחידה שבה הקצב באמת יורד. הלילה הכי קל לוותר עליו הוא הרביעי בהו צ׳י מין, שהוא ממילא יום רך.
ימי המעבר, איפה המסלול מאבד חצי יום בלי ששמים לב
זו הנקודה שרוב המסלולים ברשת מתעלמים ממנה. יום שעוברים בו בין אזורים אינו יום טיול, הוא חצי יום במקרה הטוב. בין ההתארגנות בבוקר, הדרך לשדה, ההמתנה, הטיסה, הנסיעה מהשדה והצ׳ק אין בצד השני, נשארות לכם שעות אחר צהריים ספורות.
במסלול הזה יש שלוש נקודות כאלה, וכדאי לזהות אותן מראש:
- החזרה מהשייט להאנוי. השייט מסתיים לרוב לפני הצהריים והנסיעה חזרה אורכת כמה שעות טובות. אל תצמידו טיסה לשעת החזרה המשוערת, כי כל עיכוב על הסיפון מתגלגל ישר לשדה התעופה.
- המעבר מדה נאנג להו צ׳י מין. הוא נופל בערב היום העשירי בכוונה, כדי שהיום עצמו יישאר שלם. העברה שלו לבוקר תעלה לכם בוקר בדרום.
- יום החזרה הביתה. בדקו את שעת ההמראה מראש. אם היא בשעות הקטנות, הלילה האחרון הוא בפועל לילה קצר, ואין טעם לתכנן את היום שלפניו כיום שיא.
הדרך לצמצם את הנזק היא טיסות פנים של בוקר מוקדם ולא של אמצע היום. הן עולות בשינה, אבל משאירות צהריים וערב שלמים בעיר החדשה במקום להנחית אתכם עם השקיעה. כמה זמן לוקח להגיע מהשדות אל מרכזי הערים ריכזנו במדריך שדות התעופה וההסעות.
איך מתאימים את המסלול לזמן שיש לכם
לא לכולם יש בדיוק שבועיים, ולכן הנה איך מכווצים או מותחים את התוכנית בלי לשבור אותה. ההיגיון תמיד אותו דבר: שומרים על שלושת הבלוקים, ומוסיפים או מורידים ימים בקצוות.
- עשרה ימים: מוותרים על הדרום, או מקצרים אותו ליום אחד בלבד. עושים צפון ומרכז לעומק, וטסים הביתה מדה נאנג. זה מסלול מצוין לטעימה ראשונה, ויש לו גרסה פרושה יום אחר יום במסלול עשרת הימים.
- שלושה שבועות: מוסיפים את סאפה בצפון לטרקים בשדות אורז, את פונג ניה במרכז למערות הענק, ומסיימים בחופשת חוף של שלושה ימים בפו קוק. הכל נושם הרבה יותר.
- חודש ומעלה: מוסיפים את דה לאט הקרירה בדרום, את מואי נה לדיונות, ויום או יומיים נוספים בכל עיר. בקצב הזה אפשר גם לשלב אופנוע במעבר האי ואן.
את השבועיים עצמם, עם לוח זמנים יומי, לינות והחוויה החתומה של כל יום, פרסנו במסלול ארבעה עשר הימים, שמסיים בחופי פו קוֹאוֹק. ומי שיש לו רק חלון קצר לאזור אחד יכול לקחת בלוק בודד: האנוי ומפרץ הא לונג בארבעה ימים בצפון, הוי אן והמרכז בארבעה ימים באמצע, וסייגון ודלתת המקונג בארבעה ימים בדרום.
מי שמטייל עם ילדים יבנה מסלול קצת אחר, עם פחות ימי נסיעה ויותר ימי בריכה. בנינו תוכנית נפרדת ומותאמת במדריך הטיול עם ילדים.
מה בדיוק מוותרים כשיש 14 יום ולא 21
שווה להגיד את זה בגלוי, כי מסלולים רבים מוכרים אשליה שאפשר להכניס הכל. בשבועיים נשארים בחוץ ארבעה דברים גדולים, וכל אחד מהם ראוי לטיול בפני עצמו: לולאת הא ג׳יאנג שדורשת שלושה עד ארבעה ימי רכיבה ועוד נסיעה ארוכה לכל כיוון, הטרקים בסאפה שדורשים לילה בהרים, מערות פונג ניה שמוסיפות שני לילות ויום מעבר, וחופשת חוף אמיתית באי כמו פו קוק. יש גם ויתור קטן ומורגש, הואה, שיושבת כשעתיים עד שלוש צפונית לדה נאנג והיא הקורבן הקלאסי של מסלול שבועיים.
אם הרשימה הזו צובטת לכם, זה סימן טוב. יכול להיות שמה שאתם צריכים הוא המסלול של שלושה שבועות, שמכניס את כולם בלי להעמיס.
גרסת משפחות מול גרסת זוגות
אותו שלד, שני קצבים שונים לגמרי, וההבדל אינו באתרים אלא בכמות המעברים ובאורך היום. עם ילדים מורידים מעבר אחד: מוותרים על בלוק שלם, בדרך כלל הצפוני, ומאריכים את הוי אן לשישה או שבעה לילות. היא בסיס אידיאלי למשפחות, הכל בהליכה או ברכיבה קצרה, ויש חוף ובריכות ללינה. סדר יום שעובד: פעילות אחת בבוקר, מים אחר הצהריים, ארוחה מוקדמת.
זוגות יכולים לרוץ את המסלול המלא ואף להוסיף עליו, ולכן משתלם להם להשקיע באיכות ולא בכמות: שייט קטן במפרץ האלונג במקום ספינה גדולה, מלון עם בריכה בהוי אן, וערב אחד על גג בהו צ׳י מין. בשתי הגרסאות הכלל זהה, מי שמכניס יותר ממעבר אחד לכל שלושה ימים ימצא את עצמו אורז יותר מאשר מטייל.
כמה עולה המסלול הזה
נחמד לדעת מראש למה לצפות. הנה פירוק גס לעלות של שבועיים בקצב הזה, לאדם, ברמת ביניים נוחה. המספרים בדונג ומשתנים לפי עונה והזמנה מוקדמת.
| רכיב | עלות משוערת לאדם | הערה |
|---|---|---|
| שתי טיסות פנים | 1.7 עד 3.4 מיליון דונג | זול בהזמנה מראש |
| שייט במפרץ האלונג | 2.4 עד 4.7 מיליון דונג | לפי רמת הספינה |
| לינה ל-13 לילות | 8.7 עד 20 מיליון דונג | הוסטל עד בוטיק |
| אוכל ותחבורה עירונית | 6.7 עד 12 מיליון דונג | אוכל זול בטירוף |
| סיורים וכניסות | 4 עד 8 מיליון דונג | קו צ׳י, מקונג, בא נא |
לא כולל טיסה בינלאומית. הפירוק המלא והמדויק לפי רמת תקציב נמצא במדריך התקציב, ושווה לעבור עליו לפני שקובעים תקציב סופי.
טיפים שיהפכו את המסלול לחלק
- הזמינו את שתי הטיסות הפנימיות מראש. המחירים קופצים קרוב לתאריך, וטיסת בוקר חוסכת יום.
- אל תעמיסו את הימים האחרונים. השאירו חיץ לפני הטיסה הביתה, עיכובים קורים.
- התקינו גראב לפני שנוחתים. התניידות בערים הופכת לפשוטה וזולה, בלי ויכוחי מחיר.
- שמרו גמישות בלינה. מעבר לשייט ולטיסות, אפשר לסגור מלונות תוך כדי לפי מצב הרוח.
אז שווה ללכת על מסלול שבועיים?
בהחלט. שבועיים בוייטנאם בקצב הזה נותנים לכם את התמצית המושלמת של המדינה: הרים וצוקי סיד בצפון, קסם וצבע במרכז, ואנרגיה וטעמים בדרום. עם שתי טיסות פנים חכמות, אתם רואים את הכל בלי להרגיש שרצתם. תכננו לפי העונה, שמרו מקום להפתעות, ותנו לוייטנאם לגלול את עצמה לאט מצפון לדרום.
ולמי שיש עשרה ימים ולא שבועיים, ההבדל אינו בקיצור אלא בבחירה איזה חלק מהמדינה לוותר עליו. מסלול לעשרה ימים מציע שתי גרסאות, אחת שנשארת בצפון ואחת שקופצת דרומה.
