וייטנאם היא היעד שכולם מדברים עליו אחרי שחזרו ואף אחד לא יודע איך להתחיל לפניו. מדינה צרה וארוכה של אלפיים קילומטר, עם צפון קר ומעורפל, מרכז של חופים ועיירות פנסים, ודרום טרופי שלא נרגע אף פעם. בדקנו, טיילנו וטעינו בכל הטעויות בשבילכם, וריכזנו כאן את כל מה שהיינו רוצים לדעת לפני הטיול הראשון. אם תקראו עד הסוף, תצאו רגועים ותחזרו מאוהבים.
למה דווקא וייטנאם לטיול ראשון באסיה
וייטנאם היא נקודת כניסה מושלמת למזרח אסיה, וזו לא סיסמה. היא מספיק נגישה כדי לא להלחיץ מתחילים, ומספיק שונה כדי שתרגישו שעשיתם משהו אמיתי. האוכל מהטובים בעולם, המחירים נמוכים בטירוף, האנשים חמים, והמרחקים מאפשרים לכם לראות הרים, ים, שווקים צפים ועיר קולוניאלית באותו טיול.
מה שמייחד אותה הוא הגיוון בתוך מדינה אחת. במקום אחר תצטרכו שלוש מדינות בשביל את מה שוייטנאם נותנת על מגש אחד: טרקים בשדות אורז בצפון, שייט בין צוקי סיד, חופים לבנים בדרום ועיר עתיקה מוארת בפנסים באמצע. בשביל הישראלי שאוהב לראות הרבה בזמן קצר, זה גן עדן.
ההתלבטות הנפוצה בשלב הזה היא מול תאילנד, ואין לה תשובה אחת: לכל אחת מהשתיים יש קלף מנצח משלה בחופים, במחירים, באוכל ובנוחות. השוואה כנה בין השתיים, כולל מתי פשוט כדאי לשלב אותן באותו טיול, מחכה בוייטנאם או תאילנד.
ויש עוד דבר שמרגיעים בו ישראלים: הקהילה. יש בתי חב”ד בערים המרכזיות, מסעדות כשרות נקודתיות וקהילת מטיילים גדולה. למי שזה חשוב, אספנו הכל במדריך הכשר וחב”ד.
מה מפתיע ישראלי בימים הראשונים
היום הראשון בוייטנאם הוא עומס חושים, וזה בסדר גמור. אלה הדברים שכדאי להכיר מראש, כדי שתחייכו במקום להילחץ.
- אופנועים בכל מקום, וזה פחות כאוטי ממה שזה נראה. מה שנראה מבחוץ כמו בלגן מוחלט הוא זרימה עם היגיון פנימי. בתוך העיר כמעט אף אחד לא נוסע מהר, וכולם מורגלים להתחשב אחד בשני.
- הצפירה היא שפה ולא כעס. צפירה קצרה אומרת “אני כאן, מאחוריך”, ולא “זוז”. אל תיקחו את זה אישית.
- המדרכה שייכת לאופנועים. היא משמשת לחניה, לדוכן אוכל ולכיסאות פלסטיק, ולכן הולכים לא מעט על הכביש. לכו בקצה, בקו ישר וצפוי.
- הכל מתחיל מוקדם. השווקים פועלים מהזריחה, וארוחת הערב בשכונות מקומיות מוגשת בשעה שבישראל בקושי יוצאים. מי שקם מוקדם רואה את וייטנאם שהתיירים מפספסים.
- רמת הלינה מפתיעה לטובה. גם מלון פשוט מגיע לרוב עם מיזוג, מקלחת חמה וארוחת בוקר. ההשוואה בין הערים והשכונות מחכה במדריך איפה להתארח.
ויזה, דרכון וניירת לפני הטיסה
הניירת לוייטנאם פשוטה היום הרבה יותר מבעבר, אבל יש כמה דברים שאסור לפספס. ישראלים חייבים ויזה, וכמעט כולם עושים אותה אונליין דרך הויזה האלקטרונית (e-Visa) הרשמית. התהליך לוקח כמה ימים, עולה מעט, ומגיע במייל כקובץ שמדפיסים ומציגים בגבול.
שלוש נקודות קריטיות שכדאי לוודא לפני שיוצאים:
- תוקף דרכון: חייב להיות בתוקף לפחות שישה חודשים מיום הכניסה, אחרת לא יתנו לכם לעלות לטיסה.
- כתובת אתר נכונה: יש המון אתרי תיווך מזויפים שגובים פי שלושה. הכניסו רק דרך הפורטל הממשלתי הרשמי. כל הפרטים והקישור הנכון נמצאים במדריך הויזה לישראלים.
- ביטוח נסיעות: לא חובה חוקית, אבל הכרחי. רפואה פרטית בוייטנאם זולה אבל פינוי או ניתוח עולים הון.
הדפיסו עותק נייר של הויזה ושל כרטיס הטיסה החוזרת. בגבול לפעמים מבקשים הוכחת יציאה מהמדינה, וטוב שיהיה ביד.
מתי הכי כדאי לטוס
זאת השאלה שמכריעה את כל הטיול, כי וייטנאם כל כך ארוכה שאין בה עונה אחת. בזמן שבצפון יורד גשם, בדרום זורחת שמש, ולהיפך. הכלל הפשוט: אם אתם עושים מסלול צפון דרום מלא, החודשים הנוחים ביותר הם פברואר עד אפריל, כשרוב המדינה יבשה ונעימה.
| אזור | עונה נוחה | מה לדעת |
|---|---|---|
| צפון (האנוי, סאפה, האלונג) | אוקטובר עד אפריל | חורף קריר וערפילי, קחו שכבות |
| מרכז (הוי אן, דה נאנג, הואה) | פברואר עד אוגוסט | אוגוסט עד נובמבר עונת טייפונים |
| דרום (הו צ׳י מין, פו קוק, מקונג) | דצמבר עד אפריל | חם כל השנה, יבש בחורף |
החלטה לא נכונה על חודש הנסיעה יכולה לתקוע אתכם בגשם רצוף או בחום בלתי נסבל. לפני שסוגרים טיסות, שווה לקרוא את המדריך המלא למתי כדאי לטוס ולהצליב מול המסלול שאתם בונים.
רוצים אינטרנט כבר בנחיתה?eSIM מ-$5, מופעל עוד בארץאיך מתניידים בין הצפון לדרום
המרחק מהאנוי בצפון להו צ׳י מין בדרום הוא כאלפיים קילומטר, אז התחבורה היא חלק מהותי מהתכנון. אל תנסו לעשות הכל ביבשה, זה בזבוז ימים יקרים. השילוב הנכון לטיול ראשון הוא טיסות פנים לקפיצות הגדולות, ורכבת או אוטובוס לקטעים הקצרים והיפים.
- טיסות פנים: זולות ומהירות, חברת VietJet ובאמבו מחברות את כל הערים. טיסה האנוי הו צ׳י מין עולה לעיתים פחות ממיליון דונג אם מזמינים מראש.
- רכבת לילה: חוויה בפני עצמה, נוחה לקטעים בינוניים כמו האנוי ל-נין בין או הואה לדה נאנג.
- גראב (Grab): האפליקציה שמחליפה את כל המוניות בתוך הערים. מזמינים אופנוע או רכב במחיר קבוע מראש, בלי ויכוחים. בהחלט להתקין לפני הטיסה.
שאלה שקודמת לכל זה היא באיזה שדה בכלל נוחתים, כי וייטנאם ארוכה וצרה ומי שנוחת בקצה הלא נכון של המסלול משלם על כך בטיסת פנים ובחצי יום. את השיקול הזה, יחד עם ההבדל בין טיסה ישירה לקונקשן בזמן הדלת לדלת, פירקנו במדריך הטיסה הישירה לוייטנאם.
ההמלצה שלנו: אל תשכרו רכב פרטי עם רישיון ישראלי, התנועה מטורפת. במקום, השתמשו בגראב ובאפליקציות התחבורה בתוך הערים, וטיסות בין הערים. ההשוואה המלאה של כל אמצעי התחבורה מחכה במדריך ההתניידות, והפירוט של הרכבות מול הטיסות נמצא במדריך הטיסות והרכבות הפנימיות.
כמה לילות להקצות לכל עצירה
הטעות היקרה ביותר בטיול ראשון היא לא בכסף אלא בלוח הזמנים. כל מעבר בין ערים אוכל חצי יום לפחות, בין אריזה, הגעה לתחנה, הנסיעה עצמה וצ׳ק אין בצד השני. מכאן הכלל שחוסך תסכול: עצירה של לילה אחד היא יום נסיעה, לא יום טיול.
| עצירה | לילות מומלצים | למה |
|---|---|---|
| האנוי | 2 עד 3 | רובע עתיק, אוכל רחוב, בסיס ליציאות |
| מפרץ האלונג או קאט בא | 1 עד 2 | השייט כולל לרוב לינה על הסיפון |
| נין בין | 1 עד 2 | קרובה להאנוי, עצירת ביניים נוחה |
| סאפה או הא ג׳יאנג | 2 עד 4 | הדרך ארוכה, פחות מזה לא מצדיק אותה |
| הואה ודה נאנג | 2 עד 3 | לחלק בין השתיים או לבחור אחת |
| הוי אן | 2 עד 3 | מתגלה לאט, וגם חייטות דורשת ימים |
| הו צ׳י מין | 2 עד 3 | בסיס לדלתת המקונג ולמנהרות קו צ׳י |
בשבועיים ריאליים נכנסות ארבע עד חמש עצירות, לא יותר, ובעשרה ימים בוחרים חצי מדינה. למי שיש שלושה שבועות מחכה מסלול שלושה שבועות. ובכל התלבטות, עדיף להוריד עצירה ולהוסיף לילה מאשר להפך.
כמה זה עולה באמת
החדשות הטובות: וייטנאם מהיעדים הזולים בעולם. החדשות שכדאי לדעת: קל לבזבז אם לא שמים לב. המטבע המקומי הוא הדונג, וכמות האפסים מבלבלת בהתחלה. הטריק היחיד שבאמת עוזר הוא לספור אפסים ולא צבעים, ולקבע בראש שני עוגני מחיר מקומיים: מנת רחוב היא עשרות אלפי דונג, ולילה במלון טוב הוא מאות אלפים ומעלה. משם כל מחיר שתשמעו מקבל פרופורציה מיד, בלי לעשות חשבונות באמצע השוק.
| רמת תקציב | עלות יומית מוערכת | כולל |
|---|---|---|
| תרמילאי | 870 אלף עד 1.2 מיליון דונג | הוסטל, אוכל רחוב, אוטובוסים |
| ביניים נוח | 1.7 עד 2.35 מיליון דונג | מלון 3 כוכבים, מסעדות, טיסות פנים |
| מפנק | 4 מיליון דונג ומעלה | ריזורט, סיורים פרטיים, שייט יוקרה |
האוכל זול עד כדי גיחוך, מנת פו מלאה ברחוב עולה 40 עד 70 אלף דונג. ההוצאות שמפתיעות הן דווקא הסיורים המודרכים, השייט במפרץ האלונג והטיסות הפנימיות. הפירוק המלא לפי קטגוריה נמצא במדריך התקציב, ושווה לעבור עליו לפני שקובעים תקציב יומי.
מזומן, כרטיס ואיפה נופלים
וייטנאם מתקדמת לתשלומים דיגיטליים, אבל בשטח היא עדיין מדינה של מזומן. דוכנים, שווקים, חניית אופנוע וכפרים עובדים בדונג מזומן בלבד, בעוד מלונות, מסעדות גדולות ורשתות מקבלים כרטיס. הכלל: מזומן ליום עד יומיים בארנק, וכרטיס לתשלומים הגדולים.
שתי נקודות חוסכות כסף כבר במשיכה הראשונה. ראשית, כספומטים בוייטנאם גובים לרוב עמלה קבועה למשיכה ולא אחוז, ולכן משיכה אחת גדולה זולה בהרבה מחמש קטנות. שנית, כשהמכשיר מציע לחייב אתכם במטבע שלכם במקום בדונג, זו כמעט תמיד המרה יקרה. הפירוט המלא במדריך הכסף והכספומטים.
מה שווה להזמין מראש ומה אפשר לסגור בשטח
הפיתוי לסגור הכל מהבית גדול, אבל בוייטנאם הוא עולה כסף ומוריד גמישות. יש כמה דברים ששווה לנעול, וכל השאר נסגר בשטח.
כן להזמין מראש: הטיסה הבינלאומית, הלילה הראשון והאחרון, טיסות פנים בעונה החזקה, השייט במפרץ האלונג אם אתם רוצים ספינה טובה ולא את הזולה שנשארה, וכל תאריך שנופל סביב חג הטט, שבו המדינה כולה זזה בבת אחת.
אפשר בשקט בשטח: רוב הלינה, סיורי יום, סדנאות בישול, ספא ורוב הכרטיסים לאתרים. בהוי אן לא מזמינים חליפה מראש, אבל כן משאירים לה ימים במסלול, כי תפירה טובה דורשת מדידות חוזרות.
האוכל, החלק שתתאהבו בו
אם יש סיבה אחת לבד לבוא לוייטנאם, זה האוכל. המטבח הוייטנאמי קליל, רענן ומבוסס על עשבי תיבול טריים, מרקים שקופים ולחמניות פריכות. גם מי שמפחד מ”אוכל אסייתי” מוצא כאן את עצמו מזמין סיבוב שני. שתי מנות שחייבים: פו (מרק אטריות עם בשר ועשבי תיבול) ובאן מי (כריך בבאגט קולוניאלי, שילוב מושלם של מזרח ומערב).
אכילה ברחוב היא לב החוויה ובטוחה לחלוטין כשבוחרים דוכן עמוס מקומיים. הקפה הוייטנאמי גם הוא פרק בפני עצמו, חזק ומתוק, ובמיוחד קפה הביצה המפורסם של האנוי. בנינו מדריך נפרד שמסביר מה להזמין ואיך לא לפחד, וגם פתרונות מלאים לצמחונים וטבעונים שחוששים מרוטב דגים.
בטן רגישה ואוכל רחוב, איך נכנסים לזה נכון
הפחד מאוכל רחוב הוא הדבר שהכי חבל להביא מהבית, כי הוא חוסם את החלק הטוב. במקום להימנע, בוחרים נכון: דוכן עמוס מקומיים מחליף סחורה כל הזמן, ומה שמגיע לצלחת נעשה לפני דקות.
- תעדיפו מה שמתבשל מולכם. מרק רותח או בשר שיורד מהגריל בזמן אמת עדיפים על תבשיל פושר שעומד בצד.
- היזהרו מפירות חתוכים שיושבים בשמש ומבופה שמחכה שעות באולם.
- מים מבקבוק סגור בלבד. בערים הקרח מגיע לרוב ממפעל ונחשב בטוח, ומי שמעדיף יכול לבקש את המשקה בלי קרח.
- תיכנסו בהדרגה. התחילו ביום הראשון במשהו פשוט ומבושל היטב כמו פו, ותנו לבטן יומיים לפני הצלחת ההרפתקנית באמת. עשבי התיבול מוגשים חיים, ומי שחושש טובל אותם במרק החם.
ואם בכל זאת משהו לא מסתדר, אל תאלתרו: שתו הרבה, ואם זה נמשך פנו לרופא מקומי ולקו התמיכה של ביטוח הנסיעות שלכם.
הטעויות שכל מטייל ראשון עושה
למדנו את אלה בדרך הקשה, וחבל שתחזרו עליהן:
- לדחוס יותר מדי לזמן קצר. וייטנאם ארוכה, ולנסות לכסות הכל בעשרה ימים זה מתכון לעייפות. בחרו אזור או שניים ותעמיקו.
- להזמין הכל מראש. מעבר לטיסות הפנים ולשייט, אפשר לסגור לינה וסיורים תוך כדי. גמישות שווה זהב.
- לא להוריד מזומן מספיק. כספומטים קיימים בכל עיר, אבל בכפרים ובאיים פחות. תמיד החזיקו מזומן בדונג, והיזהרו מהונאות העודף הנפוצות.
- לחצות כביש בפחד. הסוד הוא ללכת בקצב יציב ואיטי בלי לעצור, והאופנועים יזרמו סביבכם. עצירה פתאומית מסוכנת יותר.
דברים קטנים שאף אחד לא מספר לפני הטיול
אלה הפרטים שלא מופיעים במדריכים הרשמיים, אבל עושים את ההבדל בין מטייל מבולבל למטייל שזורם. למדנו אותם בשטח, וכדאי לדעת אותם מראש.
- המקקים והרמקולים בבוקר. בערים מתעוררים מוקדם, ולפעמים יש רמקול שכונתי. קחו אטמי אוזניים, הם זהב.
- מורידים נעליים בכניסה. בבתים, בכמה מקדשים ובחלק מהמסעדות המקומיות מסירים נעליים. בחרו נעליים שקל לחלוץ.
- כיסוי במקדשים. למקדשים נכנסים עם כתפיים וברכיים מכוסות. קחו צעיף קל בתיק, הוא פותר הכל.
- הדונג מבלבל בהתחלה. השטרות דומים בצבעם, וקל לתת שטר של 500 אלף במקום 50 אלף. ספרו לאט בהתחלה.
- שירותים ציבוריים לא תמיד עם נייר. החזיקו חבילת ממחטות וג׳ל אלכוהול בתיק היומי.
- המיקוח הוא חלק מהמשחק. בשווקים מתמקחים בחיוך, לא בעצבים. מתחילים בחצי מהמחיר ונפגשים באמצע.
נימוסים, כבוד ומה עדיף לא לעשות
הוייטנאמים סלחניים מאוד כלפי תיירים שלא מכירים את הקודים, אבל כמה דברים קטנים משנים לגמרי את היחס שתקבלו.
- שומרים על טון נמוך. הרמת קול בוויכוח רק מזיזה את הצד השני אחורה. חיוך ושקט משיגים הרבה יותר, גם כשמשהו באמת השתבש.
- מגישים ומקבלים בשתי ידיים. כסף או מתנה שעוברים בשתי ידיים הם ג׳סטה מכבדת, במיוחד מול אנשים מבוגרים.
- לא נוגעים לילדים בראש, ולא מפנים כפות רגליים לעבר אנשים או לעבר מזבח במקדש.
- מבקשים רשות לפני שמצלמים אנשים, ובעיקר בכפרי המיעוטים בצפון.
- באתרי מלחמה שומרים על פרופורציה. במקומות כמו מנהרות קו צ׳י מדברים על ההיסטוריה בענייניות, וכדאי להתאים את הטון והצילומים.
- טיפ הוא נחמד ולא חובה. במסעדות מקומיות מעגלים כלפי מעלה, ולנהג או למדריך שעשו יום שלם אפשר לתת סכום קטן.
צ׳קליסט אחרון לפני שיוצאים
לפני שסוגרים את המזוודה, רוצו על הרשימה הזו. כל פריט בה נבדק לפי מה שבאמת צריך בשטח, ולא לפי מה שנשמע טוב.
- דרכון בתוקף לחצי שנה קדימה ועותק מודפס של הויזה האלקטרונית.
- ביטוח נסיעות עם כיסוי רפואי ופינוי. אל תוותרו על זה.
- אפליקציית גראב מותקנת ומחוברת לכרטיס או מוכנה למזומן.
- איסים פעיל או מוכן להפעלה לאינטרנט מהרגע שנוחתים.
- מתאם חשמל (וייטנאם משתמשת בעיקר בשקעים מסוג A ו-C).
- תיק רפואות אישי כולל תרופות נגד שלשול ובחילה.
- מעט מזומן בדולרים להמרה ראשונית, והשאר מושכים בכספומט מקומי.
עברתם על הכל? אתם מוכנים. הפרטים המלאים של הויזה נמצאים במדריך הויזה לישראלים, ורשימת אריזה מלאה במדריך מה לארוז.
אז מה השורה התחתונה
וייטנאם מתאימה כמעט לכל אחד: לתרמילאי הצעיר, לזוג בירח דבש, ולמשפחה עם ילדים. היא זולה, בטוחה, טעימה ומגוונת ברמה שקשה למצוא ביעד אחד. הטיול הראשון תמיד קצת מלחיץ, אבל ברגע שנוחתים ומריחים את הרחוב, הכל מתחבר. תכננו נכון, השאירו מקום להפתעות, ותנו לוייטנאם לעשות את שלה. נתראה שם.
