בפעם הראשונה שנתקעתי בגשם וייטנאמי אמיתי הייתי בהוי אן, בסוף אוקטובר. תוך עשר דקות הרחוב הפך לנחל, האופנועים המשיכו לנסוע כאילו כלום, ומוכרת פנסים אחת פשוט חייכה אליי מתחת לטנדה ואמרה משהו שהבנתי בערך: “עוד חצי שעה זה נגמר”. והיא צדקה. הגשם פסק, השמש יצאה, והרחוב נצץ. מאותו רגע הבנתי שעונת הגשמים בוייטנאם היא לא אויב, היא רק דורשת גישה אחרת.
ההנחה שרבים מגיעים איתה, שגשם שווה טיול הרוס, פשוט לא נכונה לגבי וייטנאם. המדינה ארוכה ונמתחת על פני שלושה אקלימים שונים לחלוטין, וכמעט תמיד יש אזור אחד יבש בזמן שאזור אחר ספוג. הסוד הוא לדעת לאן לזוז. במאמר הזה אני מפרק את זה חודש אחר חודש, מסביר מה דווקא יפה בגשם, ולמה זו העונה שבה תשלמו הכי פחות.
למה עונת הגשמים בוייטנאם היא לא באמת עונה אחת
הטעות הכי נפוצה היא לחשוב על וייטנאם כיחידה אחת. בפועל יש שלושה אזורים עם לוחות זמנים הפוכים כמעט. בצפון, סביב הנוי, הא לונג וסאפה, החודשים הלחים והחמים הם בערך ממאי עד ספטמבר. במרכז, סביב הוה, דה נאנג והוי אן, העונה הרטובה מגיעה מאוחר יותר, בערך מספטמבר עד דצמבר, והשיא של הגשמים והשיטפונות הוא באוקטובר ונובמבר. בדרום, סביב הו צ׳י מין, הדלתא של המקונג ופו קווק, יורד גשם בערך ממאי עד נובמבר, אבל כאן זה בדרך כלל מטח קצר וחזק אחר הצהריים ולא יום שלם אפור.
ברגע שמפנימים את זה, כל התכנון משתנה. במקום לשאול “האם עכשיו עונת גשם בוייטנאם”, שואלים “איפה עכשיו יבש”. פירטתי את זה לעומק במדריך על מזג האוויר בוייטנאם חודש אחר חודש, שם קל לראות איך האזורים מתחלפים.
לאן בורחים מהגשם בכל חודש
העיקרון פשוט: כשאזור אחד רטוב, מכוונים לאזור היבש באותו זמן. הנה החלוקה הגסה שאני עובד לפיה, וכדאי תמיד לוודא תחזית עדכנית קרוב לתאריכים כי מזג אוויר הוא דבר תנודתי.
| תקופה | אזור רטוב יותר | לאן כדאי לכוון |
|---|---|---|
| מאי עד אוגוסט | צפון ודרום | חופי המרכז, דה נאנג והוי אן |
| ספטמבר עד נובמבר | מרכז, שיא שיטפונות | צפון, הא לונג וסאפה בתחילת התקופה |
| דצמבר עד פברואר | יחסית יבש בכל הארץ | הדרום החמים, פו קווק והמקונג |
זה לא מדע מדויק, ובשנים מסוימות המחזור זז בשבועות, אבל זה עובד ברוב המקרים. אם אתם מתלבטים על התזמון הכולל של הטיול, כתבתי בנפרד על מתי הכי כדאי לטוס לוייטנאם ואיך לשלב את האזורים בלי לרדוף אחרי השמש כל הזמן.
מה דווקא יפה בעונה הרטובה
יש דברים שרואים רק בעונה הזאת. מדרגות האורז בסאפה ובאזורי הצפון ההרריים הכי ירוקות וגדושות מים בדיוק בחודשי הקיץ הלחים, וזה מראה שמייבש כל תמונה של העונה היבשה. המפלים סביב דה לאט עוצמתיים הרבה יותר כשהנהרות מלאים, והאוויר הקריר של עיר ההרים הופך את הגשם שם לנעים ולא מציק.
גם התאורה משתנה. אחרי מטח בדרום, השמים נפתחים לאור זהוב רך שצלמים חולמים עליו, ורחובות הו צ׳י מין מבריקים ומשתקפים. ובאמת, בעונה הזאת יש פחות תיירים, אז אתם מקבלים את הוי אן, את המקדשים ואת השווקים כמעט לעצמכם, בלי התורים והדוחק של השיא.
מצד האמת, יש גם צד פחות זוהר. במרכז, באוקטובר ונובמבר, שיטפונות אמיתיים סוגרים לפעמים כבישים ושכונות שלמות, ואני לא ממליץ לתכנן ימים דחוסים שם בתקופה הזאת. אם אתם מגיעים בכל זאת, השאירו מרווחי זמן ואל תקבעו טיסות המשך צמודות.
כמה כסף חוסכים בעונת הגשמים
כאן מגיע הפיצוי הגדול. עונת הגשמים היא העונה הזולה בוייטנאם, ואם התקציב חשוב לכם זה משמעותי. מחירי לינה יכולים לצנוח דרמטית לעומת השיא. חדר נעים בבית הארחה טוב בהוי אן או בדה נאנג יכול לרדת לטווח של בערך 300 עד 500 אלף דונג ללילה בעונה החלשה, ומלונות בוטיק שבשיא עולים הון פתאום נגישים. את השער העדכני של הדונג תמצאו בסרגל באתר, אז לא צריך לחשב לבד.
גם טיסות פנימיות, סיורים ומוניות זולים יותר וזמינים יותר, ויש יותר מקום למשא ומתן. הדיילים על סיורי סירה ואטרקציות פתוחים לגמישות כשהביקוש נמוך. רק זכרו שהמחירים תנודתיים ומשתנים משנה לשנה, אז תמיד כדאי לאמת מול המקור לפני שסוגרים.
למה לא לנצל את המחירים הנמוכים של העונה?חדרים נעימים בהוי אן ודה נאנג מטווח של כ-300 אלף דונג ללילהמה חובה לארוז לעונת הגשמים
האריזה עושה את כל ההבדל בין טיול נעים לטיול רטוב וממורמר. הדבר הראשון: מעיל גשם דק ומתקפל, לא מטרייה. מטרייה מעופפת ברוח ומיותרת על אופנוע, ומעיל שנתלה על התיק מציל אתכם. שנית, שקיות אטומות למים או כיסוי לתיק, כדי להגן על מצלמה, מסמכים וטלפון.
כדאי גם נעליים שמתייבשות מהר או סנדלים טובים, כי כפכפי אצבע על מדרכות רטובות זו הזמנה למעידה. אני ממליץ בחום על זוג גרביים יבשים שמור בשקית סגורה, יש משהו מנחם בלהחליף לגרביים יבשים אחרי מטח. את הרשימה המלאה, כולל ההתמודדות עם שלושת האקלימים בטיול אחד, פירטתי במה לארוז לוייטנאם.
איך בונים מסלול חכם לעונה הרטובה
הכלל שלי פשוט: להתחיל באזור היבש ולסיים בו, ולהשאיר את האזורים הרגישים לגמישות. אם אתם מגיעים בעונה שבה המרכז מוצף, תכננו שם מעט ימים ובעדיפות בתחילת העונה, ותנו את עיקר הזמן לצפון או לדרום. אל תקבעו את כל הטיסות הפנימיות מראש בלי אפשרות שינוי, כי היכולת לזוז ביום הודעה מראש היא הנשק הכי חשוב נגד הגשם.
וחשוב, אל תפחדו מהגשם עצמו. רוב הימים בעונה אינם יום שלם של גשם אלא כמה שעות, ולפעמים רק מטח אחד חזק. אם תתכננו את הבקרים לפעילות ואת אחר הצהריים לקפה, שוק מקורה או עיסוי, תגלו שהגשם כמעט לא מפריע.
סיכום קצר
עונת הגשמים בוייטנאם היא לא סיבה לוותר על הטיול, היא בסך הכל דורשת תכנון גמיש, אריזה נכונה ונכונות לזוז בין אזורים. בתמורה מקבלים נופים ירוקים במיוחד, פחות תיירים ומחירים שלא רואים בשיא. אני, אם לגמרי כנה, נהניתי מהוי אן הרטובה יותר מכמה יעדים יבשים ומפוצצים.
ואתם? נתקעתם פעם בגשם וייטנאמי אמיתי, ואיך הצלתם את היום? ספרו לי בתגובות.
