הנחיתה בוייטנאם היא הרגע שבו מחליטים אם הטיול מתחיל בזרימה או בוויכוח עם נהג
שלושה שדות תעופה יקלטו כמעט כל ישראלי שמגיע לוייטנאם: נוי באי בהאנוי, טן סון נאט בהו צ׳י מין ודה נאנג במרכז. שלושתם מסודרים ופשוטים לניווט, אבל היציאה מהם, בעייפות של טיסה ארוכה ועם מזוודות, היא בדיוק הנקודה שבה תיירים משלמים כפול או עולים על מונית לא נכונה. במדריך הזה נעבור שדה שדה: איך הוא בנוי, איך מגיעים ממנו לעיר, כמה זה אמור לעלות, ומה עושים בדקות הראשונות כדי שהכל יזרום.
שלושת השדות במבט אחד
| שדה | עיר | מרחק מהמרכז | זמן נסיעה | מחיר גראב/מונית משוער |
|---|---|---|---|---|
| נוי באי (HAN) | האנוי | כ-27 ק”מ | 45 עד 60 דקות | 250 עד 350 אלף דונג |
| טן סון נאט (SGN) | הו צ׳י מין | 7 עד 10 ק”מ | 20 עד 40 דקות | 120 עד 200 אלף דונג |
| דה נאנג (DAD) | דה נאנג | 3 עד 5 ק”מ | 10 עד 15 דקות | 60 עד 120 אלף דונג |
המחירים בשקלים: בין 10 ל-55 שקלים לנסיעה, תלוי בשדה. זה הסדר גודל שכדאי להחזיק בראש, כי כל הצעה שכפולה ממנו היא סימן לרדת ממנה בנימוס.
נוי באי, האנוי: השער לצפון
נוי באי הוא השדה שרוב הישראלים פוגשים ראשון, והוא רחוק יחסית מהעיר, כ-27 קילומטרים מהרובע העתיק. הטיסות הבינלאומיות נוחתות בטרמינל 2 המודרני, וטיסות הפנים יוצאות מטרמינל 1 הסמוך, שאטל חינמי או הליכה קצרה ביניהם.
איך מגיעים לעיר:
- גראב (מומלץ): מזמינים GrabCar מנקודת האיסוף המסומנת, 250 עד 350 אלף דונג לרובע העתיק. המחיר נעול מראש, בלי מיקוח. כל ההסבר על האפליקציה במדריך הגראב והמוניות.
- מונית: רק Mai Linh או דוכן תעריף קבוע בטרמינל. סוגרים מחיר או מוודאים מונה לפני היציאה.
- אוטובוס אקספרס 86: הקו הכתום שיוצא מהטרמינל אל הרובע העתיק והתחנה המרכזית, כ-45 אלף דונג, נסיעה של כשעה. מצוין לחסכנים שנוחתים ביום, פחות נוח בלילה או עם הרבה ציוד.
- שאטל מלון: מלונות רבים בהאנוי מציעים איסוף בתיאום מראש, לרוב יקר מגראב אבל נטול התעסקות, נעים למי שנוחת אחרי חצות.
טיפ לקונקשן: אם אתם ממשיכים בטיסת פנים דרומה, כמו שתכננו במדריך הטיסות והרכבות הפנימיות, השאירו לפחות שעתיים וחצי בין הטיסות, כי אוספים מזוודות, עוברים בין הטרמינלים ועושים צ׳ק אין מחדש.
טן סון נאט, הו צ׳י מין: הכי קרוב לעיר, הכי פקוק
השדה של סייגון הוא הסיפור ההפוך מהאנוי: קרוב מאוד למרכז, רק 7 עד 10 קילומטרים מרובע 1, אבל הדרך אליו עוברת ברחובות עירוניים שנסתמים בשעות העומס. אותה נסיעה יכולה לקחת 20 דקות בצהריים ו-40 ומעלה בין ארבע לשבע בערב, קחו את זה בחשבון בדרך חזרה לטיסה.
ביציאה מהטרמינל הבינלאומי תפגשו שורת מציעי שירות. מדלגים עליהם בחיוך וניגשים לאחת משתי אפשרויות: נקודת האיסוף של גראב (עוקבים אחרי השילוט, לרוב קומת ביניים או אזור ייעודי), או תור המוניות הרשמי עם Vinasun ו-Mai Linh בלבד. נסיעה הוגנת לרובע 1 היא 120 עד 200 אלף דונג, ובגראב רואים את המספר לפני שמאשרים. יש גם אוטובוס 109 ואוטובוסים עירוניים זולים למרכז, פתרון סביר ביום אם אתם קלים בציוד.
דה נאנג: השדה הכי נוח בוייטנאם
השדה של דה נאנג הוא פינוק אמיתי: קטן, מודרני, ויושב כמעט בתוך העיר, 10 עד 15 דקות מהמלונות שלאורך החוף. נסיעת גראב עולה 60 עד 120 אלף דונג, וזה הפתרון היחיד שבאמת צריך כאן. מי שממשיך להוי אן ימצא שירותי שאטל ומוניות בתעריף קבוע, כ-45 דקות נסיעה, ותיאום מראש דרך המלון בהוי אן חוסך את המיקוח בשדה. זה השער הנוח ביותר לכל חופשת מרכז וייטנאם, דה נאנג, הוי אן והואה.
עוד מחפשים טיסה לוייטנאם?השוואת מחירים לכל שדות היעדהדקות הראשונות אחרי הנחיתה: סדר פעולות מנצח
- אינטרנט לפני הכל. eSIM שהופעל מראש חוסך את התור לדוכני הסים. בלי רשת אין גראב ואין מפות, ההשוואה המלאה במדריך הסים והאיסים.
- מזומן ראשוני. מושכים דונג מכספומט בטרמינל או מחליפים סכום קטן בלבד, השער בשדה פחות טוב מאשר בעיר.
- מזמינים גראב מנקודת האיסוף. בודקים לוחית רישוי מול האפליקציה לפני שעולים.
- מתעלמים מהצעות בטרמינל. כל מי שניגש אליכם עם “taxi sir” יקר יותר מהאפליקציה, בלי יוצא מהכלל כמעט.
- שומרים את כתובת המלון בצילום מסך, כולל בוייטנאמית אם יש, לנהג ולכל מקרה.
שורה תחתונה: נחיתה חכמה שווה התחלה רגועה
שלושת השדות של וייטנאם פשוטים בהרבה ממה שנדמה בנחיתה עייפה. הנוסחה זהה בכולם: אינטרנט פעיל, קצת מזומן, גראב מנקודת האיסוף המסומנת, והתעלמות אדיבה מכל מי שמציע לכם נסיעה בטרמינל. בהאנוי מחשבים שעה לעיר, בסייגון מחשבים פקקים, ובדה נאנג פשוט נהנים מהקרבה. ככה הטיול מתחיל בזרימה, והכסף שנחסך בנסיעה הראשונה כבר שווה באן מי ראשון וקפה ביצה על שפת האגם.
