עשרה ימים הם פרק זמן נעים לטיול, אבל בוייטנאם הם מציבים החלטה ברורה: המדינה נמתחת על פני יותר משש עשרה מאות קילומטרים מצפון לדרום, ומי שמנסה לדחוס לתוך עשרה ימים גם את הצפון, גם המרכז וגם הדרום מוצא את עצמו מבלה יותר זמן בתחנות ובשדות תעופה מאשר בפועל בכל מקום. הפתרון שעובד הוא לבחור שניים מתוך שלושת האזורים ולתת להם את הזמן שמגיע להם. במדריך הזה בנינו שתי גרסאות מלאות, כל אחת ליום אחר יום, כדי שתוכלו לבחור לפי הטעם שלכם.
למה עשרה ימים זה שני אזורים ולא שלושה
הפיתוי לראות את כל וייטנאם בטיול אחד גדול, אבל המרחקים לא מתגמשים. נסיעה מהצפון לדרום ביבשה לוקחת יותר מיממה גם ברכבת המהירה יחסית, וגם עם טיסות פנים כל מעבר בין אזור לאזור גוזל חצי יום לפחות, בין ארוזה, נסיעה לשדה, טיסה עצמה, נחיתה והתארגנות מחדש. אם מתכננים שני מעברים כאלה בעשרה ימים, נשארים בפועל עם שמונה ימי טיול אמיתיים שמפוזרים על שלושה אזורים, כלומר פחות משלושה ימים בכל אחד. זה לא מספיק כדי לנוח, לטעום את האוכל המקומי בקצב סביר, או פשוט לתת לטיול לזרום.
הפתרון שאנחנו ממליצים עליו, אחרי שבדקנו את זה בטיול משלנו, הוא לוותר מראש על אזור אחד ולתת לשני האחרים זמן אמיתי. שתי הגרסאות למטה בנויות בדיוק על העיקרון הזה, עם טיסת פנים אחת בלבד שמחברת ביניהן במקום שרשרת ארוכה של נסיעות. מי שיש לו שבועיים פנויים ולא רק עשרה ימים, כדאי שיעיף מבט במסלול המלא לשבועיים בוייטנאם, ששם כבר יש מקום גם לשלושת האזורים בלי הדחיסה.
שתי הגרסאות במבט אחד
| קריטריון | גרסה א, צפון ומרכז | גרסה ב, מרכז ודרום |
|---|---|---|
| ערים מרכזיות | האנוי, הוי אן, דה נאנג | הוי אן, דה נאנג, הו צ׳י מין |
| תחנת דגל | מפרץ האלונג או נין בין | דלתת המקונג |
| טיסת פנים | האנוי לדה נאנג | דה נאנג להו צ׳י מין |
| אקלים | קריר יותר בצפון, חם במרכז | חם וטרופי לאורך כל הדרך |
| מוותרים על | דרום, הו צ׳י מין והמקונג | צפון, האנוי והאלונג |
גרסה א, צפון ומרכז, יום אחר יום
הגרסה הזו מתחילה בהאנוי, עוברת דרך אחד מנופי הטבע החזקים ביותר של וייטנאם, ומסיימת בעיירת הפנסים הוי אן. בימים 1 עד 2 מבלים בהאנוי עצמה, מסתובבים ברובע העתיק, טועמים אוכל רחוב וקפה ביצה, ומבקרים באגם ההשבה ובמקדשים במרכז העיר. בימים 3 עד 4 יוצאים לתחנת הדגל של הצפון, שייט לילה אחד במפרץ האלונג בין צוקי הגיר שיוצאים ישר מהמים, או לחלופין טיול יום לנין בין וטראנג אן, שנקראת לפעמים האלונג היבשתי, לפי מה שהזמן והטעם שלכם מכתיבים. יום 5 מוקדש לחזרה להאנוי ולטיסת הפנים הקצרה לדה נאנג, שמשם ממשיכים להוי אן.
בימים 6 עד 8 מבסיסים את עצמכם בהוי אן ובדה נאנג, עם עיר עתיקה מוארת בפנסי משי, חופים שקטים יחסית, וסדנת בישול או תפירת חליפה בהתאמה אישית אם יש זמן. יום 9 מתאים לטיול יום להואה, העיר הקיסרית לשעבר, או לנסיעה דרך מעבר האי ואן שנחשב אחד הכבישים היפים בוייטנאם. יום 10 הוא יום היציאה מדה נאנג, ומומלץ להשאיר אותו קליל בלי תוכנית עמוסה.
גרסה ב, מרכז ודרום, יום אחר יום
הגרסה הזו מתחילה במרכז ונעה דרומה אל האנרגיה של הו צ׳י מין ואל השקט של דלתת המקונג. יום 1 מוקדש לנחיתה בדה נאנג והמעבר להוי אן, ובימים 2 עד 3 מסתובבים בעיר העתיקה, מבקרים בשווקים, טועמים את המטבח המקומי, ואם רוצים, מזמינים חליפה בתפירה אישית שמוכנה תוך יום עד יומיים. יום 4 חוזרים לדה נאנג עצמה, מבקרים בהרי השיש ובגשר הזהב באזור בא נא הילס אם מזג האוויר משתף פעולה, ובערב יש חיי לילה נעימים לאורך הנהר.
יום 5 הוא יום הטיסה הפנימית להו צ׳י מין, נחיתה בעיר הגדולה ביותר במדינה עם קצב שונה לגמרי. בימים 6 עד 7 מסתובבים בעיר, מבקרים במרכז ההיסטורי, ולוקחים יום שלם למנהרות קו צ׳י כדי להבין את ההיסטוריה של המקום. ימים 8 עד 9 יוצאים לדלתת המקונג, אפשר כטיול יום או עם לילה אחד בכפר קטן על הנהר, שווקים צפים, ותחושה של וייטנאם הכפרית שאין לה שום דמיון לעיר הגדולה שהשארתם מאחור. יום 10 חוזרים להו צ׳י מין ליום יציאה, עם אפשרות לקניות אחרונות או ביקור נוסף בשוק המרכזי.
טיסות פנים, למה לא מוותרים עליהן
בשתי הגרסאות יש טיסת פנים אחת שמחברת בין האזורים, וזו לא המלצה מקרית. האלטרנטיבה, נסיעה ביבשה בין הצפון למרכז או בין המרכז לדרום, לוקחת שעות ארוכות מאוד, לרוב עם רכבת לילה או אוטובוס לילה, שתי אפשרויות שגוזלות לילה שלם ומשאירות אתכם עייפים ביום שאחרי. טיסת פנים בין הערים האלה קצרה יחסית, וההפרש בזמן הוא לרוב שעות רבות לטובת הטיסה. במסלול צפוף כמו עשרה ימים, כל שעה כזו שווה יותר ממחיר הכרטיס.
חשוב לזכור שהיצע הטיסות הפנימיות משתנה, כולל שעות היום שבהן הן יוצאות והמחיר שלהן, ולכן שווה לבדוק ולהזמין אותן מוקדם יחסית לטיול ולא להשאיר לרגע האחרון. פירוט נוסף על אופציות תחבורה בתוך כל אזור, כולל גראב, מוניות ואוטובוסים מקומיים, נמצא במדריך התחבורה בוייטנאם.
מה מוותרים בכל גרסה
בגרסה א, צפון ומרכז, מוותרים על כל הדרום, כלומר על הו צ׳י מין התוססת, על מנהרות קו צ׳י ועל דלתת המקונג הכפרית. זה ויתור משמעותי למי שמתעניין בהיסטוריה של מלחמת וייטנאם או באווירה עירונית גדולה. בגרסה ב, מרכז ודרום, מוותרים על כל הצפון, כולל האנוי עצמה, מפרץ האלונג ונין בין, שנחשבים אצל הרבה מטיילים לנוף הכי מרשים במדינה. אין דרך לקבל את הכל בעשרה ימים, וזה בסדר גמור, כי כל אחת מהגרסאות עומדת לבד כטיול שלם ומספק.
איך בוחרים בין שתי הגרסאות
הבחירה בין הגרסאות היא בעיקר עניין של איזה סוג נוף וחוויה מדבר אליכם. מי שנמשך להרים, לצוקי גיר שיוצאים מהמים ולעיירה קטנה וציורית, ילך על גרסה א. מי שמחפש עיר גדולה ותוססת, שילוב של היסטוריה עדכנית וכפר נהר שקט, יבחר בגרסה ב. שני האזורים המשותפים לשתי הגרסאות, הוי אן ודה נאנג, טובים בכל מקרה, כך שאי אפשר ממש לטעות. מי שעדיין לא בטוח באיזה סדר לתכנן את כל הטיול, כדאי לו לעבור קודם על המדריך המלא לטיול ראשון בוייטנאם, ואז לבחור בין שתי הגרסאות לפי מה שמדבר אליו יותר.
