וייטנאם היא אחת המדינות הנדיבות שיש למי שנוסע בתקציב, ולא רק כי הכל זול. הרבה ממה שהופך אותה לבלתי נשכחת פשוט לא עולה כלום: אגם בלב עיר שכל השכונה מקיפה אותו בשש בבוקר, רובע עתיק שהוא מבוך חי, רצועות חוף אינסופיות שפתוחות לכולם, וגשר שיורק אש בסוף השבוע מול קהל שעומד ברחוב.
ריכזנו כאן 18 דברים שבדקנו שהם באמת בלי תשלום כניסה, ובאותה נשימה גם אמרנו בכנות מה כן דורש כרטיס, כי טיול שנשען על רשימה לא מדויקת נגמר בהפתעה לא נעימה בקופה.
מה באמת חינם בוייטנאם ומה רק נשמע ככה
הכלל פשוט: רחובות, כיכרות, שווקים פתוחים, פארקים ציבוריים, חופים וטיילות הם פתוחים וחופשיים. לעומת זאת מוזיאונים, ארמונות, מתחמים מגודרים ואתרים מסומנים גובים כרטיס, ולפעמים גם חניה בנפרד.
שלושה מקומות שמופיעים כמעט בכל רשימה באינטרנט ואינם חינם: מוזיאון שרידי המלחמה בסייגון, מנהרות קו צ׳י, ובתי המורשת בעיר העתיקה של הוי אן שנכנסים אליהם עם כרטיס. גם הגשר הזהוב בבא נא הילס דורש כרטיס רכבל יקר יחסית. כל אלה שווים את הכסף, הם פשוט לא שייכים לרשימה הזו.
עוד שני דברים שכדאי לדעת מראש. ראשית, במקדשים ובפגודות שהכניסה אליהם פתוחה יש כמעט תמיד קופת תרומות, והיא באמת מרצון, אבל הלבוש אינו: כתפיים וברכיים מכוסות, נעליים נשארות בחוץ במקומות מסוימים, ולא מפנים כפות רגליים לכיוון פסל. שנית, גם כשהאתר עצמו חינם, חניה לקטנוע או לרכב עשויה לעלות סכום קטן. זה לא ישבור תקציב, אבל שווה להחזיק שטרות דונג קטנים בכיס כדי לא להיתקע.
האנוי, שבע עצירות שלא עולות כלום
הבירה היא המקום שבו הכי קל למלא יום שלם בחינם, כי כמעט הכל מרוכז בהליכה.
- הקפת אגם הואן קיאם. סיבוב שלם לוקח כחצי שעה, ובבוקר הוא שייך למקומיים שמתאמנים, רצים ומשחקים בדמקה על ספסלים. שימו לב להבחנה אחת: השביל סביב האגם והצילום של גשר העץ האדום פתוחים וחינמיים, אבל מקדש נגוק סון שעל האי, שאליו הגשר מוביל, גובה דמי כניסה בעמדה שאחרי הגשר.
- טאי צ׳י ואירובי בוקר בפארקים. בין שש לשבע בבוקר שפת האגם והפארקים הסמוכים מתמלאים בקבוצות שמתעמלות למוזיקה. מותר לעמוד מהצד, ולפעמים גם יזמינו אתכם להצטרף.
- שיטוט ברובע העתיק. שלושים ושישה רחובות שכל אחד נקרא על שם המקצוע שעסקו בו, וגם היום רבים מהם עדיין מתמחים בסחורה אחת: פח, משי, נעליים, צעצועים.
- רחוב ההולכי רגל בסוף השבוע. מערב שישי ועד חצות של מוצאי יום ראשון חוסמים את הכבישים סביב האגם לתנועה, והשטח מתמלא במופעי רחוב, משחקי ילדים ומוזיקאים. זו הפעם היחידה שבה תראו את האנוי בלי אופנועים.
- שוק דונג שואן. הסיבוב בין הדוכנים לא עולה כלום, וזה שוק מקומי אמיתי ולא תיירותי.
- סיבוב סביב האגם המערבי. שביל ארוך לאורך המים, פופולרי לקראת השקיעה, ומעליו נשקפות פגודות ובתי קפה.
- רחוב הרכבת. זה הפריט הכי פחות ודאי ברשימה, אז בכנות: בכניסות לסמטה מוצבים מחסומים ושומרים, והכניסה החופשית נסגרת ונפתחת לסירוגין. בפועל הדרך המקובלת פנימה היא דרך אחד מבתי הקפה שעל הפסים, וזו כבר קנייה של משקה ולא ביקור חינם. אם אתם מגיעים, הצפייה מהנקודות המותרות אינה עולה כסף, מצייתים להוראות ולא עומדים על הפסים.
את הרובע העתיק כדאי לשלב עם אוכל רחוב בהאנוי, כי אותה הליכה בדיוק עוברת ליד הדוכנים הכי טובים בעיר.
הו צ׳י מין, חמש עצירות חינם בלב סייגון
סייגון פחות הליכתית מהאנוי, אבל הליבה סביב רובע 1 עדיין נסגרת ברגל.
- רחוב ההולכי רגל נגוין הואה. שדרה רחבה שנסגרת לתנועה בערבים ובסופי שבוע, מול בניין העירייה המואר. משפחות, רקדני רחוב וקבוצות נוער, וזה חינם לגמרי.
- בניין הדואר המרכזי. זהו סניף דואר פעיל, ולכן פשוט נכנסים. התקרה המקומרת והמפות הישנות על הקירות שווים את העצירה.
- סיבוב בשוק בן תאן. הסתובבות בין הדוכנים לא עולה כלום. רק תדעו שכל מי שמוכר שם ינסה למכור לכם משהו, ושהמחיר הראשון תמיד מנופח.
- רחוב הספרים. סמטה מוצלת ליד הקתדרלה שכולה חנויות ספרים ובתי קפה, נעימה במיוחד בשעות החום.
- פגודת קיסר הירקן. מתחם מקדש פעיל שהכניסה אליו פתוחה, עם קופת תרומות מרצון בפנים. מלא בעשן קטורת ובפסלי עץ, ואחד המקומות הכי אותנטיים בעיר.
דה נאנג וניה טראנג, החופים והגשרים
בשני מקומות אלה האטרקציה המרכזית היא פשוט הים, והוא פתוח לכולם.
- חוף מי קה בדה נאנג. רצועה ארוכה של חול בהיר, פתוחה וללא תשלום כניסה. אם תרצו כיסא נוח או שמשייה תשלמו עליהם בנפרד, אבל מגבת על החול לא עולה כלום.
- מופע האש של גשר הדרקון. בסופי השבוע בערב הגשר יורק אש ומים, והצפייה מהרחוב ומהטיילת חינם. תגיעו מוקדם, כי הקהל גדול.
- טיילת נהר האן בערב. הגשרים מוארים, יש דוכני מזון ואנשים שמסתובבים, וזו הדרך הכי נעימה לסיים יום בעיר.
- חוף ניה טראנג. רצועה עירונית ארוכה עם פארק ציבורי לאורכה, גישה חופשית, וכניסה למים ישר מהעיר.
בדה נאנג יש עוד הרבה מה לעשות מעבר לחוף, וריכזנו את כל האזור במדריך דה נאנג.
הוי אן, מה חינם ומה דורש כרטיס
הוי אן היא המקום שבו הכי חשוב להיות מדויקים. ההליכה ברחובות הצהובים, המעבר על הגשרים, הצפייה בפנסי הנייר שנדלקים עם רדת החשכה והסיבוב בשוק המקומי אינם עולים כסף. לעומת זאת לעיר העתיקה יש מערכת כרטיסים שמכסה כניסה למספר מצומצם של בתי מורשת, אולמות ומוזיאונים מסומנים, ובפועל הכרטיס נבדק בפתח של כל אתר כזה ולא ברחוב. חשוב: ההסדר והאכיפה שונו יותר מפעם אחת בשנים האחרונות, ולכן אל תסתמכו על מה שקראתם ברשת, כולל כאן, ותשאלו בדלפק המידע בכניסה לאזור.
- חוף אן באנג. כמה קילומטרים באופניים מהעיר העתיקה, רצועת חוף פתוחה ונעימה, ואחד המקומות היפים בוייטנאם לשקיעה.
- הרחובות והנהר בערב. הסירות עם הפנסים על נהר תו בון עולות כסף, אבל לעמוד על הגדה ולהסתכל עליהן לא עולה כלום, וזה כמעט אותו נוף.
איך בונים יום שלם כמעט בלי הוצאות
הנוסחה שעובדת בכל אחת מהערים היא זהה. יוצאים בשש וחצי בבוקר לפארק או לטיילת, כשעוד קריר והמקומיים מתעמלים. ממשיכים בהליכה ברובע העתיק או לאורך הנהר עד שהחום מתחיל להכביד. בין אחת עשרה לשלוש נחים בבית קפה, כי בשלב הזה כל דקה בחוץ היא ניצחון של הלחות. אחר הצהריים חוזרים לחוף או לשוק, ובערב יוצאים לרחוב ההולכי רגל.
מה שכן יעלה לכם ביום כזה הוא אוכל, שתייה ונסיעות קצרות, וגם הם קטנים בהשוואה לכל יעד אחר. שתי הוצאות שכדאי לא לחסוך בהן הן מים קרים בשפע וכיסא בבית קפה בשעות הצהריים. את סדרי הגודל של כל השאר, מלינה ועד תחבורה, פירטנו במדריך התקציב לוייטנאם.
עוד שלושה דברים שמשפרים יום כזה בלי לעלות כלום. תבחרו לינה במרכז, כי חצי מהרשימה כאן היא הליכה ומלון רחוק הופך כל עצירה לנסיעה. תורידו את המפה של העיר להצגה במצב לא מקוון, כי הסמטאות ברובע העתיק מבלבלות גם עם קליטה מצוינת. ואם מציעים לכם בחינם משהו ברחוב, סיור, טרמפ באופנוע או תמונה עם משא על הכתף, תניחו שיבקשו כסף בסוף. זה לא אומר לסרב לכל אינטראקציה, זה אומר לשאול מראש כמה זה עולה.
וייטנאם לא צריכה מכם כסף כדי להיות מרשימה. הרגעים שנשארים בזיכרון הם בדרך כלל בדיוק אלה שלא שילמתם עליהם: הקבוצה שמתעמלת מול האגם בשש בבוקר, הסמטה שהריח שלה עוצר אתכם, והשקיעה מהחול באן באנג. תבנו את היום סביבם, ותשמרו את הכסף לאוכל.
