הפעם הראשונה שהכנסתי את הראש מתחת למים בקון דאו לא שכחתי. יצאנו בסירה קטנה מהמזח בבוקר, הים היה שטוח כמו שמן, ותוך כמה דקות מהרגע שקפצתי ראיתי צב ים ענק חותר לו בשלווה מתחתיי, בלי למהר לשום מקום. אחרי כמה שנים של שנירקול וצלילה בכל מיני פינות בעולם, דווקא בוייטנאם, יעד שלא באמת מפורסם על הצלילה שלו, קיבלתי את אחד הרגעים היפים שהיו לי מתחת למים. אז בואו נדבר על צלילה ושנירקול בוייטנאם: איפה שווה, מתי, בכמה, ומה ההבדל בין שלושת האזורים הגדולים, קון דאו, פו קוק וניה טראנג.
האם בכלל שווה לצלול בוייטנאם?
בואו נהיה כנים: וייטנאם היא לא הפיליפינים ולא אינדונזיה. אם אתם צוללים מנוסים שרודפים אחרי דפנות שוניות מטורפות וראות של 40 מטר, יכול להיות שתצאו עם תחושה של “נחמד, אבל”. לעומת זאת, אם אתם רוצים לשלב יום או יומיים מתחת למים בתוך טיול גדול יותר, או שאתם רוצים ללמוד לצלול במחיר נוח ובמים חמים, וייטנאם היא הזדמנות ממש טובה.
המים חמים כמעט כל השנה, יש חיים בשוניות, והמחירים נמוכים משמעותית מיעדים אחרים באזור. שלושת המרכזים העיקריים לצלילה ושנירקול הם קון דאו, פו קוק וניה טראנג, וכל אחד מהם נותן חוויה שונה לגמרי.
קון דאו, השמורה הימית שגונבת את ההצגה
אם יש מקום אחד בוייטנאם שבו הצלילה באמת מרשימה, זה קון דאו. מדובר בקבוצת איים מבודדת בדרום, שהיתה פעם אי כלא ידוע לשמצה, והיום היא שמורה ימית מוגנת. בזכות הריחוק והמיעוט בתיירות ההמונית, השוניות כאן במצב הרבה יותר טוב, ויש סיכוי אמיתי לראות צבי ים, מגוון דגים גדול ולעיתים אפילו מינים נדירים יותר.
האווירה באי עצמו רגועה ומנותקת, וכתבתי על זה בהרחבה במדריך שלי לקון דאו, האי השקט שהזמן בו עצר. בעונת הקינון צבי הים מגיעים לחופים מסוימים כדי להטיל ביצים, וזו אחת הסיבות שהמקום נשמר בקנאות. חשוב לזכור שמדובר בשמורה, אז יש חוקים והגבלות על הצלילה, ולפעמים צריך להזמין מראש דרך מרכז צלילה מורשה.
החיסרון של קון דאו הוא הנגישות. צריך להגיע לכאן בטיסה פנימית או בהפלגה, וזה דורש תכנון. אבל בדיוק בגלל זה הוא נשאר שקט ומיוחד.
פו קוק, שנירקול נעים באזור הדרומי
פו קוק היא הפוכה מקון דאו מבחינת אווירה: אי גדול, מתויר, עם ריזורטים, חופים לבנים ושקיעות שמצדיקות לבד את הנסיעה, כמו שכתבתי במדריך על החופים והריזורטים של פו קוק. הצלילה והשנירקול כאן מתרכזים בעיקר בארכיפלג אן ת’וי שבדרום האי, אזור של איים קטנים עם מים רדודים ושוניות נגישות.
זה מקום מצוין למי שרוצה שנירקול קליל, ליום כיף משפחתי על סירה, או לניסיון צלילה ראשון. הראות והחיים התת ימיים כאן פחות דרמטיים מקון דאו, אבל הנגישות והנוחות הרבה יותר גבוהות. חשוב לדעת שבפו קוק יש עונתיות ברורה: העונה היבשה, בערך בין נובמבר לאפריל, נחשבת לטובה ביותר לפעילות ימית בצד הדרומי, בזמן שבחודשי הקיץ הים לא תמיד נעים.
ניה טראנג, ותיקת הצלילה עם יתרון הנוחות
ניה טראנג היא כנראה מרכז הצלילה הכי מבוסס בוייטנאם. יש כאן שפע של מרכזי צלילה, קורסים בכל הרמות, ואפשר להתחיל לצלול פשוט מהעיר בלי לתכנן מראש. רוב הצלילות מתרכזות סביב האי הון מון, שהוכרז כאזור מוגן. תיארתי את העיר לעומק במדריך שלי לניה טראנג, הריביירה הוייטנאמית.
היתרון הגדול של ניה טראנג הוא הזמינות והמחיר. אפשר לעשות כאן קורס צלילה ראשון בקלות, והעיר עצמה מלאה בפעילויות, מסעדות וחיי לילה. החיסרון הוא שהאזור פופולרי מאוד, ולכן חלק מאתרי הצלילה ספגו נזק מלחץ התיירות לאורך השנים. עדיין, בימים עם ראות טובה זו חוויה נעימה, במיוחד למתחילים.
רוצים לישון קרוב לים ולצאת לצלילה בבוקר?לינה ליד החוף באיים, עם ביטול חינם בחלק מהמקומותעונות: מתי הים הכי צלול?
העונה היא הגורם הכי חשוב לחוויה מתחת למים, כי ראות טובה תלויה במזג אוויר יציב ובים רגוע. בגלל שוייטנאם ארוכה מאוד מצפון לדרום, אין עונה אחת שמתאימה לכל האזורים, וזו בדיוק הסיבה שכדאי לתכנן לפי היעד. הרחבתי על כל השיקולים העונתיים במדריך מתי הכי כדאי לטוס לוייטנאם.
באופן כללי, אזורי קון דאו וניה טראנג נוטים להיות טובים יותר לצלילה בחודשים החמים והיבשים יחסית של המחצית הראשונה עד אמצע השנה, בעוד שפו קוק בצד הדרומי מצוינת דווקא בעונה היבשה של סוף השנה ותחילתה. תמיד כדאי לבדוק תחזית עדכנית ולשאול את מרכז הצלילה המקומי ימים ספורים לפני, כי התנאים משתנים.
השוואה בין שלושת האזורים
| אזור | הכי מתאים ל | אופי החוויה | נגישות |
|---|---|---|---|
| קון דאו | צוללים שמחפשים שוניות במצב טוב וטבע | שמורה ימית שקטה, סיכוי לצבי ים | נמוכה, דורש תכנון |
| פו קוק | משפחות ושנירקול קליל | איים רדודים ונוחים בדרום | גבוהה מאוד |
| ניה טראנג | מתחילים וקורסי צלילה | מרכז צלילה מבוסס וזמין | גבוהה, ישר מהעיר |
כמה זה עולה וקורסים למתחילים
המחירים בוייטנאם נוחים יחסית, אבל הם משתנים בין מרכז למרכז ולפי העונה, אז התייחסו למספרים כאל טווח משוער בלבד וודאו מול מרכז הצלילה לפני שאתם מגיעים. יום שנירקול קבוצתי עם סירה נע בדרך כלל בין כמה מאות אלפי דונג לסביבות מיליון דונג, תלוי במה שכלול (ציוד, ארוחת צהריים, מספר עצירות).
צלילת ניסיון למי שאין לו רישיון, או שתי צלילות ליום למי שמוסמך, יעלו יותר, ולרוב מדובר בכמה מיליוני דונג ליום. קורס צלילה מלא למתחילים הוא השקעה גדולה יותר, אבל עדיין זול בהשוואה למערב, וזו אחת הסיבות שהרבה מטיילים בוחרים ללמוד לצלול דווקא כאן. כדאי לבדוק את שער הדונג העדכני לפני שאתם בונים תקציב, כדי לתרגם את המספרים לראש שלכם.
למתחילים אני ממליץ להתחיל בצלילת ניסיון קצרה לפני שמתחייבים לקורס שלם. ככה תבינו אם אתם בכלל נהנים מהתחושה מתחת למים, לפני שאתם משקיעים כסף וכמה ימים.
מה חשוב לדעת לפני שנכנסים למים
כמה דברים שכדאי לזכור: ראשית, אל תיגעו באלמוגים ואל תרימו כלום מהקרקעית, השוניות שבירות ומוגנות בחוק בחלק מהאזורים. שנית, אל תצללו אם אתם מרגישים לא טוב או אחרי לילה ללא שינה, וחשוב במיוחד לא לטוס בטיסה פנימית מיד אחרי צלילה, השאירו מרווח זמן מספיק בין הצלילה האחרונה לטיסה. שלישית, בדקו שהביטוח שלכם מכסה צלילה, זה לא מובן מאליו.
וייטנאם אולי לא תככב ברשימת יעדי הצלילה הגדולים בעולם, אבל דווקא בגלל זה יש בה קסם. במקום צלילה תעשייתית עם עשרות סירות, אתם מקבלים חוויה שקטה יותר, זולה יותר, ולפעמים מפתיעה בטבע שלה, במיוחד בקון דאו. ואתם? צללתם או עשיתם שנירקול בוייטנאם, ואיפה ראיתם את הצב הראשון שלכם? ספרו לי בתגובות.
