וייטנאם היא אחת מיעדי האוכל הכי מרתקים באסיה, ומסלול קצר שמתמקד רק בזה שווה כל דקה. ארבעה ימים בין האנוי הצפונית להוי אן המרכזית, שתי ערים עם מטבח שונה לגמרי זו מזו, מדוכני רחוב ועד סדנת בישול מלאה. במקום לרדוף אחרי אתרים, המסלול הזה בנוי סביב ארוחות, בתי קפה ושווקים, בקצב שמאפשר לטעום הרבה בלי למהר בין תחנה לתחנה. לפני היציאה שווה לעבור על מדריך האוכל של וייטנאם לתמונה כללית על מה שמחכה בדרך, ולהגיע עם תיאבון פתוח.
סקירת מסלול
| יום | אזור | החוויה החתומה |
|---|---|---|
| 1 | האנוי, פו ובון צ׳ה | סיור אוכל רחוב בערב על גבי קטנוע |
| 2 | האנוי, הרובע העתיק | קפה ביצה בבית הקפה שבו הומצאה המנה |
| 3 | הוי אן | סדנת בישול אחרי סיור בשוק המקומי |
| 4 | הוי אן | קאו לאו ובית תה שקט על יד הנהר |
יום 1: פו, בון צ׳ה וקפה ביצה בהאנוי
יום ראשון בהאנוי מוקדש למנות האגדיות של העיר. מתחילים בבוקר בקערת פו בקר חמה בדוכן רחוב קטן, ואז משוטטים ברובע האוכל של האנוי בין דוכני בון צ׳ה, נודלס גריל ומרינדה מתוקה חמוצה שמוגשת עם צלחת עשבי תיבול טריים. כל דוכן כזה מתמחה בדרך כלל במנה אחת בלבד, ולכן כדאי לחלק את הבטן לכמה עצירות קטנות במקום ארוחה אחת גדולה.
אוכל: פו בקר בבוקר, בון צ׳ה בצהריים, ובאנמי כחטיף אחר הצהריים מדוכן פינתי ליד האגם.
החוויה החתומה: סיור אוכל רחוב על גבי קטנוע עם נהג מקומי שעוצר בכמה דוכנים לא מוכרים לתיירים, מהרובע העתיק ועד השכונות הקצת יותר רחוקות.
סיור אופציונלי: סיור טעימות מודרך ברגל ברובע העתיק, נוח למי שלא רוצה לעלות על קטנוע בערב.
המלצת הוואו של היום: קפה ג׳אנג בהאנוי, המקום שבו הומצאה קפה הביצה המפורסמת: תערובת של חלמון ביצה מוקצף, סוכר וחלב מרוכז מעל קפה שחור חזק. ממתק וקפאין באותה כוס.
יום 2: הרובע העתיק והקפה של האנוי
יום שני ממשיך בקצב איטי יותר בין סמטאות הרובע העתיק, שברחובותיו כל אחד התמחה פעם במלאכה אחרת. עוצרים בבתי קפה קטנים לאורך הדרך, וסוגרים את היום בארוחת ערב במסעדה משפחתית מחוץ לאזור התיירותי הצפוף. הליכה בלי מפה ובלי יעד ברור, פשוט לפי מה שמריח טוב, היא לרוב הדרך הכי בטוחה למצוא את המקומות הכי טעימים.
אוכל: קפה קר עם חלב מרוכז בין ביקורים, וארוחת ערב עם צ׳ה קא, דג צלוי בתבלינים שמוגש חם על טגנון קטן.
החוויה החתומה: לשבת בבית קפה נמוך על שרפרף פלסטיק ברחוב, לצפות בחיי היום יום של האנוי חולפים, ולשתות קפה בקצב איטי בלי שום מקום להיות בו.
סיור אופציונלי: סיור תרבות הקפה של האנוי שעובר בין כמה בתי קפה ותיקים ומסביר על ההיסטוריה של הקפה הוייטנאמי.
המלצת הוואו של היום: אותה כוס קפה ביצה מיום קודם, הפעם בבית קפה שכונתי קטן וזול, כדי להשוות בין הגרסה המקורית לגרסה המקומית הפשוטה.
יום 3: טיסה לדה נאנג וסדנת בישול בהוי אן
טסים דרומה לדה נאנג, שהוא שדה התעופה הקרוב, ומשם כ-45 דקות נסיעה להוי אן, שהמטבח שלה שונה לגמרי מהאנוי. הבוקר מתחיל בסיור בשוק המקומי עם מדריכת הבישול, בוחרים ירקות, עשבי תיבול ופירות ים טריים, ואז עוברים למטבח לסדנה מעשית שממשיכה כמה שעות. הסיור בשוק עצמו הוא כבר חוויה בפני עצמה: ערמות תבלינים, סחורה טרייה וקצב מסחר מהיר שממש קשה לעמוד מולו בלי לקנות משהו.
אוכל: כל מה שמכינים בסדנה עצמה, קאו לאו, אטריות עבות שמתאפיינות במרכז וייטנאם, וספרינג רולס טריים שמגלגלים בעצמכם.
החוויה החתומה: סדנת בישול וייטנאמית מעשית, מהקנייה בשוק ועד הצלחת המוגמרת, עם הסברים על כל תבלין ותוספת בדרך.
סיור אופציונלי: אפשר להוסיף לסדנה סיור אופניים קצר בשדות האורז שסביב הוי אן, לפני שעוברים לבישול עצמו.
המלצת הוואו של היום: הרגע שבו טועמים את המנה שהכנתם בעצמכם, ומגלים שהיא באמת דומה למה שהמדריכה הכינה, אולי כי המתכון פשוט טוב כל כך.
יום 4: קאו לאו ובית התה השקט
יום אחרון בהוי אן מוקדש לטעימת המנה המקומית קאו לאו בכמה גרסאות, ולביקור בבית תה שונה מכל מה שראיתם עד עכשיו. העיר העתיקה נעימה במיוחד בבוקר, לפני שהחום והקהל מתחילים למלא את הסמטאות, וזה גם הזמן הכי טוב לחזור לדוכנים שאהבתם ולטעום אותם פעם נוספת.
אוכל: קאו לאו בצהריים באחת ממסעדות הוי אן המומלצות, ולערב ארוחה קלה ליד הנהר.
החוויה החתומה: ביקור בבית התה ריצ׳ינג אאוט בהוי אן, בית תה שקט המועסק בעובדים לקויי שמיעה, מזמינים בפתקים כתובים, שותים בשקט, ולומדים להאט.
סיור אופציונלי: סיור טעימות אחרון בשוק המרכזי של הוי אן, לקנות תבלינים וקפה לקחת הביתה.
המלצת הוואו של היום: הדממה בתוך בית התה ריצ׳ינג אאוט, שונה מכל רעש הרחוב שמסביב, מזכירה ששתיקה יכולה להיות חלק מהטעם של מקום.
מי שמטייל עם צרכים תזונתיים מיוחדים ימצא כיוונים במדריך הצמחוני והטבעוני של וייטנאם, ומי שמחפש אוכל כשר ידע למה לצפות דרך מדריך הכשרות וחב”ד. לפני היציאה כדאי גם לעבור על מדריך המטייל בפעם הראשונה, וסדנאות בישול מומלץ תמיד לשריין מראש, כי מקומות טובים מתמלאים מהר בעונת השיא. ארבעה ימים כאלה משאירים בסוף לא רק תמונות אלא גם כמה מתכונים שאפשר לנסות לשחזר בבית, גם אם לא באותה איכות בדיוק.