לרובע העתיק של האנוי יש תכונה שאין כמעט לאף רובע עתיק אחר בעולם: הרחובות שם קרויים על שם הסחורה שנמכרה בהם. לא על שם גנרלים ולא על שם תאריכים, אלא על שם כסף, פח, נייר, משי ועשבי מרפא. המילה האנג, שפותחת את רוב השמות, פירושה פשוט סחורה.
זה בדיוק מה שהופך את המבוך הזה לקריא, ולכן כאן הרחוב הוא היחידה הנכונה ולא השכונה. אבל יש כאן גם מלכודת: מתוך רחובות הגילדות, רק חלק קטן עדיין עושה את מה שכתוב בשם, והשאר מזמן עברו לסחורה אחרת. הרשימה כאן מפרידה בין השניים.
למה רחוב ולא שכונה, וכמה מהמספר 36 באמת נכון
השם ההיסטורי הוא שלושים ושישה רחובות, אבל בפועל יש ברובע הרבה יותר מזה. המספר מתאר את גילדות המלאכה שפעלו כאן, כל אחת ברחוב משלה, כדי לספק סחורה לחצר המלכותית שבסמוך. חלק מהמקצועות נעלמו לגמרי, חלק היגרו, ובכמה רחובות בודדים הם פשוט המשיכו. אם אתם עוד בשלב שבו לא ברור איך הרובע בכלל מסודר ומה עוד יש סביבו, שווה להתחיל ממדריך האנוי ולחזור לכאן.
ההליכה שמוצעת כאן היא סדר: קודם הרחובות שעדיין עובדים במקצוע, ואז אלה שהחליפו סחורה. שני הסוגים שווים ביקור, אבל אם תלכו בלי לדעת מה ההבדל, כל הרחובות ייראו לכם אותו דבר של חנויות צפופות.
| הרחוב | הסחורה שבשם | מה יש בו היום |
|---|---|---|
| האנג ת׳יאק | פח | סדנאות פח פעילות |
| לאן אונג | רפואת עשבים | עשבי מרפא |
| האנג באק | כסף | תכשיטים וצורפות |
| האנג מא | מנחות נייר | קישוטי חג פנסים וצעצועים |
| האנג קוואט | מניפות | פריטי פולחן וחותמות |
| האנג גאי | קנבוס | משי וחייטים |
שלושת הרחובות שעדיין עומדים מאחורי השם
האנג ת׳יאק (Hàng Thiếc) הוא רחוב הפח, והוא ככל הנראה הרחוב הכי חושי ברובע. עוד לפני שרואים אותו שומעים אותו: הקשות פטיש על יריעות פח, שנמשכות לאורך כל היום. הסדנאות פתוחות לרחוב, ובתוכן חותכים, מכופפים ומרתכים כלי מטבח, מגשים ותבניות. זו לא הצגה לתיירים, זה פשוט מה שהרחוב עושה.
לאן אונג (Lãn Ông) הוא רחוב הרפואה הסינית המסורתית, וגם אותו קולטים לפני שרואים: הריח של שורשים יבשים, קינמון ופטריות מגיע כמה חנויות לפני. השם הוא כינויו של רופא בן המאה השמונה עשרה, לה הו טראק. שקי העשבים פתוחים על המדרכה, מאחוריהם קירות של מגירות עץ קטנות, ומעל הכניסה תלויים שלטי עץ ונחושת ישנים. זהו אחד המעטים שבו כמעט כל החנויות עוד באותו מקצוע.
האנג באק (Hàng Bạc) הוא רחוב הכסף, ומאות שנים ריקעו בו תכשיטים. היום מוכרים בו גם זהב ותכשיטים כלליים ופועלות בו חלפניות, אבל בכמה חנויות עדיין יושב אומן בפתח ועובד על חתיכה מול העוברים. זה הרחוב שהכי קל לפספס בו את העניין, כי במבט ראשון הוא נראה כמו שורה של חלונות ראווה מוארים. הטריק הוא להסתכל פנימה ולא על הראווה, שם יושבת הצורפות עצמה. שווה לעצור דקה גם בלי כוונה לקנות, ואם כן קונים, שוקלים ומשווים בשתי חנויות לפחות.
שלושה שהחליפו סחורה ונשארו שווים בדיוק כמו קודם
האנג מא (Hàng Mã) הוא הרחוב הכי מצולם מבין השישה. השם שלו מתאר את מנחות הנייר שנשרפות לזכר המתים, ומאות שנים זו הייתה כאן הסחורה העיקרית. עדיין אפשר למצוא אותן, ואם תראו מכונית נייר או טלפון נייר זה לא צעצוע, אבל הן כבר לא מה שממלא את הרחוב: רובו עבר לקישוטי חג, לפנסים ולצעצועים. הרחוב מחליף מראה לפי לוח השנה, והוא בשיאו בשבועות שלפני ראש השנה הסינית ולפני חג אמצע הסתיו, ואז הוא מכוסה אדום מקצה לקצה. בשאר השנה הוא צבעוני פחות אבל הרבה יותר נוח, כי בעונות השיא כמעט אי אפשר לזוז בו. מי שרוצה את התמונה עם הפנסים ילך בבוקר, לפני שהקבוצות מגיעות.
האנג קוואט (Hàng Quạt) היה פעם רחוב המניפות, והיום הוא רחוב פריטי הפולחן: כרזות אדומות רקומות, כלי לכה, מזבחות ביתיים וחותמות עץ מגולפות ביד. זהו רחוב שקט יחסית, ומי שמחפש מזכרת שאינה קיטש ימצא כאן חותמת מגולפת. האנג גאי (Hàng Gai), שפירוש שמו רחוב הקנבוס, הוא היום רחוב המשי עם למעלה ממאה חנויות וחייטים. שווה לדעת שזהו הרחוב התיירותי ביותר מבין השישה, ושהמחירים והאיכות בו נעים בטווח רחב, אז בודקים בשלוש חנויות לפני שקונים באחת.
המסלול: איך מחברים את השישה לבוקר אחד
השישה יושבים בתוך ריבוע של כמה מאות מטרים, ולכן זו הליכה ולא יום. מתחילים ב-8:00 בהאנג באק, כמה דקות מהקצה הצפוני של האגם, פונים מערבה ובתוך חמש דקות מגיעים להאנג קוואט. משם שלוש דקות להאנג ת׳יאק, ומהקצה שלו עוד חמש דקות ללאן אונג. האנג מא נמצא ממש ליד, ואת האנג גאי משאירים לסוף כי הוא זה שיגרור אתכם לחנויות.
ההערכה הריאלית היא כשלוש שעות עם עצירות. מה שמאט זה לא המרחק אלא ההליכה עצמה: כמעט אין מדרכה פנויה, כי המדרכות תפוסות בסחורה, בכיסאות פלסטיק ובאופנועים חונים, ולכן בפועל הולכים בשולי הכביש. הכלל הוא ללכת בקצב קבוע ולא לקפוץ הצדה, כי האופנועים מסתדרים סביב מי שצועד באותו קו. שווה גם לצאת מהמסלול לכמה סמטאות צדדיות, כי חלק מהסדנאות הכי מעניינות יושבות דווקא בהן ולא על הרחוב הראשי.
עוד שתי נקודות מעשיות. קחו מזומן בשטרות קטנים, כי ברוב העסקים הוותיקים אין מסוף אשראי ולא יפרטו לכם שטר גדול. ואל תתכננו את ההליכה הזאת ליום שלם: אחרי הרחוב השישי הכול מתחיל להיראות אותו דבר, וזה בדיוק הרגע לעצור. ואם התיאבון תופס באמצע, בדיוק שם מתחיל מסלול אוכל הרחוב של האנוי.
שני רחובות שיוצאים מהמבוך והם ההפך הגמור ממנו
פונג הונג (Phùng Hưng) רץ לאורך גשר הרכבת הישן, ובקטע של כמאתיים מטר קשתות האבן שלו נצבעו בכשבע עשרה יצירות קיר גדולות. הפרויקט נפתח לקהל בתחילת 2018 והוא שיתוף פעולה של אמנים וייטנאמים וקוריאנים, והציורים מתארים את האנוי של פעם. זהו הקטע היחיד באזור שיש בו באמת מקום לעמוד ולהסתכל בלי להידחף.
בקצה הצפוני של פונג הונג מתחיל פאן דין פונג (Phan Đình Phùng), וההבדל מרגיש מיידית. זו שדרה רחבה מהתקופה הצרפתית, עם עצים גבוהים לאורכה, מדרכות שאפשר ללכת עליהן בשניים ווילות ישנות מאחורי חומות. לאורכה עומד השער הצפוני של המצודה, האחרון ששרד. אחרי בוקר במבוך זה בדיוק המקום להאט בו את הקצב, וזה גם הרחוב היחיד ברשימה שאפשר ללכת בו בשלווה עם עגלת תינוק.
סוף השבוע: כשהרחובות סביב האגם נסגרים לרכב
בסופי שבוע הרחובות שמקיפים את אגם הואן קיאם נסגרים לתנועה והופכים למדרחוב אחד גדול. זה מתחיל בשישי בערב סביב 19:00 ונמשך עד חצות של מוצאי ראשון, ובתוך הטווח הזה גם שבת וראשון ביום. הרחובות שנסגרים כוללים את דין טיין הואנג (Đinh Tiên Hoàng) ואת לה טאי טו (Lê Thái Tổ) שרצים משני צדי האגם, ואת טראנג טיין (Tràng Tiền) שיוצא מזרחה.
מה שקורה שם הוא לא שוק אלא עיר שיוצאת החוצה: ילדים על גלגיליות באמצע הכביש, מוזיקאים, משחקים מסורתיים ומשפחות שפשוט מטיילות. וזו גם ההזדמנות היחידה בשבוע לעמוד באמצע כביש בהאנוי בלי ללחוץ. אם התכנון גמיש, שווה לסדר שהסופ״ש ייפול על העיר ולא על טיול צד. שווה גם לדעת מראש שהסגירה משבשת נסיעות: גראב לא ייכנס לאזור הסגור, ולכן מזמינים לנקודה מחוץ למעגל והולכים משם כמה דקות.
מה פחות שווה. אל תנסו לעשות את כל הרחובות ביום אחד, כי אחרי השישי הם מתחילים להיראות אותו דבר. ואל תגיעו לרחובות המלאכה אחרי 17:00, כי חלק מהתריסים כבר ירדו ומה שנשאר הוא רק צפיפות. שאר הרובע דווקא ממשיך אל הערב, אבל זה כבר סיפור אחר לגמרי של כיסאות פלסטיק ובירה זולה, והוא מפורט במדריך חיי הלילה של האנוי.
בשורה התחתונה, האנוי לא נפתחת מרשימת אתרים. היא נפתחת ברגע שמבינים שכל שלט רחוב כאן הוא שם של מקצוע, ושחלק מהמקצועות עדיין שם. תתחילו בבוקר, תלכו לאט, ותקשיבו לפטישים.
